מדגם מהשירים שלי

מבול הריגושים/פיסול/הקטע הנבחר/משתעשע בקסמיו/להיות קהל או במה/בער בעצמותיה/המשבר/אכזבה/נדנדה פראית/קבלת החלטה/זוג על גדר/שני מתגוששים יפנים/נזקי ההוריקן/דמות האשה של ילדותו/בחירת בית/אנשים צריכים אנשים/האם יש הגה/עור של פיל/זה היה רגע/על הבדידות הקיומית/לבד/במוזיאון המטרופוליטן/שיר על חסרי בית/משל העץ/יצירה בנסיעה/משמעות חיינו/מצבות/לאחר מותה/לאחר מות/מוות/פנחס

 

 

מבול הריגושים

ריגושים גדולים

ריגושים קטנים

משחקים תופסת

במרוצי מכשולים

כל אחד בתורו

תופס או נתפס

בין תור לתור

עוד ריגוש נכנס

אחד לתקרה מעיף בגיל

האחר אל הקרשים את הקרבן מפיל

בין תקרה לקרש

נסגר המעגל

בקפיצות ודילוגים מטה ואל על-

אויר את הריאות ממלא כבלון

מרחף,מרקד

עד לשברון

אז בו ברגע מתנפץ החלום

עד ששוב מתנפנף בתורו עוד בלון

 

פיסול

לקחת בידי חומר לח ונעים.

צבע אדמה משרה רוך וחמים

לקחת גוש חסר פנים להתנפל עליו

בעוצמת יצרים

לנסות בו כל דבר 

,העולה על רוחי

ולהיות מופתעת

ממה שיוצא מתוכי.

 

לגלות הפתעות כל פעם מחדש:

מופשט או פיגורה

לפעמים גם פנים,הפנים

,שיצרתי בפסל של אז

עדין משדרים אלי  טעם שלא גז.

חויה של קירבה

של משהו אמיתי

נוצר בידי וממשיך ללוות אותי.

כשאני מביטה בפסל הזה

יש שותף שקורה לי מזה

שותף מוכר בקרבי גועש

מה שיש בו

גם בי יש

 

הקטע הנבחר

שיר וציור וצילום ופיסול

הם אחים לאותה חוויה.

כל אחד בדרכו

במיקוד פתאומי

קיבעו אותו,אותך או אותי

אל מול קטע קטן מצומצם יחודי

שהפעים משהו בו,בך או בי

הקטע הזה,הנבחר מאין סוף 

הונצח ונשאר שם לאורך ימים

אליו יגיבו כמה מהמתבוננים

אותם אנשים שברגע נתון

הקטע עורר בם ריגוש רדום

 

משתעשע בקסמיו

כשהיא סלחה-הוא עזב

כשחזר והתחנן למחילה-היא עזבה

הוא ספר נצחים

היא ספרה

הלב הכה אבלות

בו

ובה

רק זה עומד שם תהומות ביניהם

מתעתע,משתעשע בקסמיו 

הוא החולף הקצר

קובע גורלות במו ידיו

 

להיות קהל או במה-זו השאלה

טוב להיות קהל לפעמים

לשמור מרחק בטוח ונעים

להשקיף על העולם ממקום אחר

לצפות ובשום אפן לא להסתכן 

לפעמים השקט במרחק הבטוח

מייסר קשות את מצב הרוח

לפעמים שם בקהל

זועק הריק,חונק החלל

ואז כמשותק 

,בשיקום איטי מהסס

או לעתים כספורטאי,מהיר מתפרץ

עולה הקהל לבמה

משווע לחוויה

צולל למעמקים

שואף לשחקים

מתערבב ומתחכך

מתנשף ומסתבך

מתענג ומתלטף

ומשמיע בקול רם

חי וקיים 

 

בער  בעצמותיה

בער בעצמותיה לחשוף סודה באזניו

בבית הקפה התפנה מקום סביב שולחן עגול

עשן כבד של סיגריות

מחנק באויר

אזניים נזקפות למבט לחדשות

המקום הומה אנשים

כתזמורת תופים רועשים

שתי כוסות תה

איש ואשה

הדופק פועם

שני לבבות

במקצב תואם

זיקוקין ביניהם

בית הקפה הרועם

עבורם דומם

כשיצאו ממהרים

נתפס מעילה בדלת

גם הפעם יאחרו לסרט

 

המשבר

התמכרה לתמימות

לאמון בלבן,בורוד

את הזוועה

קברה במגרה סגורה

הלבן הצח

שמר בה את הילד הרך

ופתאום כרעם

רעדה האדמה

מהמגרה הסגורה התפרצו בחימה

כיעור ואימה

התפרצו וזיהמו,ללא רחמים

את התמונה הקורנת

את הלובן הנעים

כששקטה האדמה והרעד מאחור

נכנס התמקם לו הצבע השחור 

שחור בעיניים,שחור בלב

התמונה הצחה פסקה ללבלב

מיהרו הופיעו מילות תנחומים:

זהו טבע העולם,אלו החיים

הוסיפו ואמרו:

“בזה העולם מובטחים מגורים להפכים כולם”

הוסיפו ואמרו

די לאשליה

ילד רך במבוגר

זו בדיה

 

אכזבה

כמה יחל לרגע

טיפח כל פרט ברקע

בדמיון בנה ארמון.

כשהגיע,אמרה

“הזדרז אנו מאחרים נורא”
כסוס פראי

מול שער מתכתי צהל

כחבוט ראש-

צלל

השאיר בועות

אדים עולים אל על

נפל חלל

בדמיונו

וגם לא

קרס ארמונו

 


נדנדה פראית

בעולם של ספק

השאלות מנצחות

 

קורה שאתה חייב לקבל החלטה

וחייך הופכים נדנדה מבעיטה.

לקבל אז בחירה אחת ולוותר על השאר

זה מטווח אכזר

קשה להפרד מהן

חלקים בך מתים עימהן

כשאתה בצומת 

,מה שמאחוריך הוא חבל

מה שלפניך הוא מפחיד

מפחיד ומושך

מושך ודוחה

אתה מתנדנד בנדנדה פראית

כל עוד לא תחליט

היא תמשיך להבעיט

 

תוכל להחלץ מנדנדת הפרא

רק כשתקבור את הנותרות האלה

 


קבלת החלטה

ההכרח לקבל החלטה

משרה על חייך עלטה

מופגז בהיסוסים

מנוצח

נשלט

עירך נצורה

 

נצנוץ כוכבים במרחק

מטיל עליך קסם

כמהופנט

מחזר אחר הנבחר,רץ בעקבותיו

והנה

נעלם

אחר זוהר תחתיו

נצנוצים נדלקים וכבים

אתה מתרוצץ בינהם מבוהל

רוצה לבחור באחד

ממשיך לכמוה לשאר

הם משחקים אתך

“שוטרים וגנבים”

אתה ספק רודף

ספק נרדף

מושך ידך קדימה

מחזירה ביעף

שואף להאחז באור

חושש שתיכווה באש

ממשיך במרוץ פראי

,כמעט מתייאש

קדימה,אחורה

ימינה,שמאלה

מובס על ידי היסוסים

מנוצח

נשלט

עירך נצורה

 


זוג על גדר

כשזוג על גדר

רגל מפה רגל משם

נדמה שגדר היא כל העולם

הרגלים מתנפנפות באויר

מיחלות לכנפיים

מחפשות קרקע.

 

בימין פתוי לאחד ובשמאל לשני

המושך לפתוי בימין משלם קנסו לשני

הנכנע ועובר לשמאל

נמנע מקנס 

,אך עולמו גז

.

כך על גדר ברגליים מתנפנפות

בין חלום ופשרה

בין קנסות וכמיהה

 

והגדר היא כל העולם



.
שני מתגוששים יפנים

לרצות להגשים את החלום

ולחרוד מהרגע שלאחר הגשמתו

שני מתגוששים יפנים כבדי גוף

משתוללים בתוכי חופשיים בזירה.

מסות אדירות של משקלם

עומדות לפרוץ החוצה

מתח הפנים של העור

על סף קריעה

חלום בטעם של דבש

ולפתחו רובצת

לענת החרדה



נזקי ההוריקן

היתה יצוקה כסלע.

מי הנחל הזורמים באפיקיה,

הצדיעו ביראת כבוד לחסינותה

הרוח הסעירה המים

צוקה גא באיתנו

צפורים מצאו שם מנוח

שלוותה הרפתה שרירי כנפיהם

בשיא עונת הנדידה

 

מאי שם כהוריקן הוא הופיע

הצפורים נסו בבהלה 

בקסמיו טילטל הסלע

פרוריו רקדו רקודי זימה

משק כנפי הצפורים הנמלטות

,היה להם מנגינה

במטה קיסמו שטפו אותה מי הנחל

פרורים מים ונוצות 

השתוללו בעליצות

החסינות,העמידות,הגאוה

התפלשו לרגליו בענוה

 

ברד כבד העיר אותה

,

כשפקחה עיניה,קיוותה שחלמה

הצפורים נסו ונותרה דממה

נותרו שברים

ומי נחל

אלו שרו קינתם

על סלע עמיד

שהיו היה

 

 

דמות האשה של ילדותו

היא היתה לו פקעת צמר אדומה

דמות האשה של ילדותו

מחממת,מפתה כרכה בעדנה

קשר פתלתל סביב צוארו

חוטים עדינים וסבוכים בתפר שמיניות

שילבו אותם זה בזו

 

האדום הלוהט,היפנט אותו בקיסמו,

 התרפק על רכות וחמימות

שבוי בהנאתו 

כשהפנה ראשו הצידה

להשיב חמצן לראותיו

חוט עמוק חתך עורפו

,כמעט ניסר פניו

צרב החתך,בער כאש

היכן יוכל להתאושש

ללא הרהור חזר שנית

אל רכות הפקעת הצמרית

בתוך הפקעת חמים,גם דביק

כל עוד לא תם החמצן

הדבק לא מציק

כי מכל שחווה מעולם

קירבה זו היא המזמינה מכולם

 


בחירת בית

מטיילת בדמיוני בין החדרים

מתבייתת,רוקמת תסריטים,מרהטת.

כל בית במסע החיפוש כולו

מטפח חלומות הנרקמים סביבו

בכל אחד ניכרים גם חסרונות

יש לבחור את הפשרה,הסבירה בפשרות

ברגע שבחרתי

יקר הוא לי מכל

נדמה שמכל ההצע

אין מוצא

אלא להתחרות עבורו

עם העולם כולו

להקדים את האחרים

שרקמו סביבו חלומות מתחרים

לשבת ולדאוג שמא 

הטלפון המצלצל עכשיו

יבשר שהנבחר כבר נרכש

והתרגשתי לשוא

 


אנשים צריכים אנשים

מי אנחנו ללא נוכחות אחרים

עומדים מול ראי נפשנו

? מה רואים

מה שרצינו להיות  

ואיננו

מה שנדחפנו להיות

ועודנו

, מה שאהבנו

והשתנה

מה שאוהבים 

,וחרדים שמא ישתנה

מחפשים

מה שאהבו בנו הורינו בילדותינו


מנסים לא לראות 

מה שהם לא אהבו תוך התהוותנו

,וכשיש לנו מפגש עם חברים

רואים מה שאוהבים בהם

,ורוצים גם כן

,רואים מה לא אוהבים בהם 

ומברכים שאין

משדרים בקשר ביננו 

,את מי שאנו אוהבים להיות

בורח לנו לפעמים

.מה שאיננו בו גאים

עולות שאלות,מחשבות,דיונים

ותוך כדי כך 

?את מי אנו רואים

,אנו מקבלים ראי אחר של עצמנו

ראי ההשתקפות שלנו

בעיניהם של  חברינו  

,החברים שאיתם אנו אוהבים את עצמנו

,אותם מאמצים  הכי קרוב לליבנו 

.ואלו הם יקירנו



האם יש הגה

לפעמים המאמץ הוא גדול

ופירות איין

לפעמים המאמץ ענק

והתקוה בשמים.

לפעמים

זה בא בתקופות

הכל מרגיש כבצורת

יבש,דומם

שום דבר לא זז

שום דבר לא מתרומם

האם זה בא לציין

את היש 

או את האין

 
האם זה פרק בודד,

ענין מתמשך

האם סימן של ביש מזל

 של טעות קטנה

טעות על

האם אפשר יהיה לקחת שוב את ההגה,

האם יש הגה


כשיבש ושומם  ויש בולטות למה שאין

נתפסים החיים כמשחק לא הוגן

 שבו האקראי הוא המפתח 

והאקראי הוא הנועל

 ואז

גם זה קורה לפעמים

 הכל זורם,נעים, מפעים

במאמץ זעום או במאמץ גדול

נדמה שגם האדם הקטן הוא כל יכול

בין תקופות אלו ואחרות,שנים רבות בחיינו חולפות



עור של פיל

עור של פיל יכול להועיל.

הייתי מוסיפה אותו למלתחה

שולפת כשמתאים

שולפת כשצריכה

עור של פיל,עבה ומחוספס

ישמור על שבפנים

ינטרל את הפולש הגס

עור של פיל יכהה את החושים

עור של פיל ירדים את המיחושים

עור של פיל ינעים את ההוויה

אבל

גם יטשטש את החוויה

ירדים את היצירה

עור של פיל במלתחה

מתאים לפעמים

רק כשצריכה

 

זה היה רגע

זה היה רגע

שבמרחב החזה יוצאת למסע להקת פרפרים צבעוניים,מלטפים בכנפיהם בריטוט מענג

זה היה רגע שבאוזניים מצטלצלת נעימת מארש ,שאיש לא שומע אותה מלבדך

זה היה רגע של הסרת המסכות

זה היה רגע שצפורי הנפש של שני אנשים נפגשות

זה היה רגע שהבדידות הקיומית מתפוגגת בערפל

ומתמזגת עם האופק הרחוק

זה היה רגע שלמענו אינספור אנשים ביקום

מתערבבים,מתמזגים,מתחככים,מתפתלים,נחשפים

כדי לזכות שוב בעוד רגע שכזה



על הבדידות הקיומית

בעולם העגול של אנשים

הרבה קווים מקבילים.

הרבה נקודות מפוזרות

במרחב הפתוח

רב האפשרויות

כל קו והמסלול שלו

כל נקודה והרדיוס שלה.

כל אדם והקו שלו,כל אדם ונקודתו.

קוים ונקודות חופפים לפרקים

חופפים ונפרדים ושוב חופפים

האחד מתחיל מצרוף של שניים

כמהה לשוב לאיחוד

מתחבר כזוג,

יוצר איחודים נוספים

של עוד נקודות

וקוים מקבילים

בעולם העגול של קיומו

קווים ונקודות

הנושאים את שמו

בתוך העולם,הלכאורה שלו

ממשיך בנפרדותו עד יום מותו

 

לבד
הלבד מוכר לכולנו,אך

אף פעם לא הופך להיות שלנו.

שם בלבד

התחלות וסופים

כמיהות ויסורים

שמחות וכאבים

עשיה מול יאושים

בעיות ופתרונים

הלבד הוא ההתחלה

הלבד הוא הסוף

מה שבינהם

הוא זרימה בתוך הרע והטוב

אבל  

אם אתמזג עם הנהר הזורם

אולי הלבדיות תעלם

 

 
 במוזיאון המטרופוליטאן

לפני עידן המצלמה,  ציירים ניסו לתעד את המציאות,ממש כפי שהיא

בעידן הטכנולוגי,צלמים מצלמים את המציאות כפי שהיא ומעצבים צילום כציור

משאת הנפש אל האחר קיימת מעבר לזמן ולמקום

החברה ההאנושית משחזרת את העבר

ונוטה לשכוח את המקור

דורות שלמים מסתובבים במעגלים

של חידוש הישן והתישנות החידושים

תפאורת הבמה מסתובבת

ובמוטיבים האנושיים אין שינויים

 

שיר על חסרי בית

כרגע נפרדתי מקלי

מהמאושרים באדם,כך נדמה לי

נכה חסרת בית יושבת מול הים

מחמיאה לאנשים הפוסעים להם שם

מחמיאה ומברכת ,כולה מחוייכת

שיניים חסרות

עיניים נוצצות

אשה בת 46,נראית כבת 60

משדרת שמחה של מי שלכאורה בחייו הכל הגשים

לידה ישב אדי, חבר כבן גילה.בחור שמזלו דומה למזלה

שניהם עברו תאונה,שניהם חיים במשורה

הוא מסייע בתשלום לגבר נכה

יומיים בשבוע,לא חי מזה

כשרוכב על אופניו עם כחול עיניו ויפי פניו,נראה כמי שגורלו צלח

לשניהם אין גג,אך ישנה חברות.ישנה תמיכה

יש אהבה וחיוניות

מבקר אותה בכל הזדמנות

כשפגשתי אותה ישב לצידה כתייר מפרגן

כשלו עצמו יש חזות ואופן,וחוץ מזה אין

קלי מספרת שמאז ילדותה,תמיד אושר וחברותיות אפיינו אותה

שאלתי מה מקור האושר היום,השיבה

 

יש לי התר לשבת במקום הזה הקסום מכל.

זו עירי מאז ומתמיד,כאן בייתי

אנשים מכירים אותי ורוצים את טובתי

שבועיים כל חודש יש לי גג,בזכות ציק הסעד,שניתן לי ביד 

פעמיים ביום בקר וערב,מעשנת פוט,עוזר לכאבים ומשמח מאד

 

בשבועיים שאין לי  מחסה ישנה באהל משלי 

בשכונה של חסרי בית,הבטוחה עבורי

ישנה במקום בו לאדי מסוכן לבקר,אך עבורי

זהו קן

קן בייתי בין מכרים

אף אחד לא מציק לי ,סן דייגו – מקום נעים

סיפרתי להם את ספור הדייג,כמו אצלו,גם אצלה 

עבור האושר נחוץ אך מעט

כשנתתי לה שטר עבור ארוחה,פתחה עיניים גדולות,מוצפות פליאה ושמחה

עכשיו יושבת אני לבדי

מרוגשת מספור החיים הזה שנגע ללבבי

 

משל העץ

עץ שיש סלע בדרכו

מפזר שורשיו מפה ומפה

לימין ולשמאל ואם אי אפשר

מוצא דרך לשלחם הלאה משם

כשצפוף וחשוך בחורשה בה גר

נושא ענפיו גבוה אל על

כשבצרת תוקפת ומקור מים אזל

נשלחים שורשיו הרחק, מחפשים מזל


עץ שנפל, אינו מוותר

גזע מונח על קרקע

למקור חיים חותר

לפעמים כשמבקרים זמן מה אחרי

מגלים שלמרות שמראהו כמת

על ענפיו החבולים,עלים חדשים

ירוקים, מבריקים, מתריסים את מיסרו

לא אוותר לעולם

אני חי וקיים

 

                                                                                                   

יצירה בנסיעה

אינני יודעת איך זה קרה

איני יכולה ללא יצירה

כשאיני יוצרת

מרגישה לא קיימת

מתגעגעת לחימר,לצבעים,למכחול

לסטודיו שלי ,לבטון ולחול

המפגש עם חומרים עבורי חג

כל חומר וקיסמו,שלעולם לא פג


כל חומר הוא לי מתנה

כעובר שנולד

טמונה בו הפתעה

 

מברכת שיש לי מלים כשנמצאת בנסיעה

לא מחייבות סטודיו,או חומרי עשייה

מלים ומצלמה עבורי הם פיגום

בלעדיהם הטיול מרגיש פגום

 

 

משמעות חיינו

תוהים ונבוכים אחר משמעות חיינו

יש ומחפשים בחוץ,יש ומחפשים בפנים

יש ומובילה אותם תבונתם

ויש המובלים בעקבות תחושתם

יש המלקטים תהילה בדרכם

ויש שמפחי נפש מנתם

יש מי שקוצר בחייו

יש מי שלאחר מותו

ויש מי שנמוג בערפל

ולא הוכרה מעולם נוכחותו



מצבות

בשורה ארוכה,זה לצד זה

נערמים הקטעים הנפלאים

,שהיו ולא יהיו עוד לעולם

רשימה ארוכה של רגעי חסד

ריגושים

התפעמויות

נצבים בליבי כמצבות

 

פרח צבעוני מונח מידי פעם

בנסיון להחיות את הטמונים במעמקים

הפרח כמותם

זמני

נובל, כמל

מצטרף אל החידלון

 

לאחר מותה 

הבדידות הזו של זיקנה

כשמבת הזוג נותרו קבר ומצבה

הרגלים של שנים

עוברים זעזועים

כוס התה המשותפת בארבע

כשקמים מהמנוחה

ההתעוררות הדואגת בלילה

עם שמיעת האנחה

שיחות ההתרגשות על חכמות הנכדים

והכעסים והאכזבות מהילדים העסוקים

העלאת הזכרונות והגעגועים לימים שעברו

הרצון המשותף שהילדים יתקרבו

,יתפנו יותר

,יקדישו מזמנם

יתלהבו מהמטעם

שהיא המנוחה

היתה מבשלת

ואותם מפנקת

 וגם אותך

הפרטנר הבודד

שהותירה כשהלכה

 

לאחר מות

אלו עקבות נשאיר אחר מותנו

מה משמעות נוכחותנו

האם זיכרנו בלב ילדנו

די בו להפיג את טעם בדידותנו

האם הידיעה שישאונו בתוכם

מקלה את המפגש עם סופנו המיותם

זיכרנו,הטמון בם

הוא עצם מהוויתם

השארית שהם נושאים איתם מאיתנו

היא קצה קיצה

של מהות

שתעלם

כשאנו נמות

 


מוות

גם הגדולים באנשים

כמלים ונמושים

יש מי שגופם בוגד בנישמתם

הכמהה לעוד ומובסת בטרם עת

אחרים מתפוגגת נישמתם

ומיותם גופם

הוא ממשיך להטלטל כקבר חי

מיכל ריק

משכיח כל נצר של זכות

ממאיס את הדמות



פנחס

בצד בין הענפים

מטפטפות דמעותי

עוד שרש משורשי נגדע

ונלקח

וניקבר

נאסף אל הכליון והחידלון

 

הוא היה מקור אדיר של מים זכים

מתחדשים,טהורים

אהבנו אותו כולנו

השרשים

הגזע והענפים

כמה בטחנו שישאר שם עמנו

להשקותנו

נותרנו צמאים לעוד,מיותמים,דואבים

נצמדים זה לזה,מחפשים ניחומים

מנציחים בתוכנו את מהותו

את אהבתנו אליו

את זיכרו

 

 

 

Share Button